אגון מיכאל צווייג

אגון מיכאל צווייג (בגרמנית: Egon Michael Zweig‏; נולד ב-21 ביולי 1877 באולומואוץ נפטר ב-18 במארס 1949 בירושלים) היה עורך דין, פעיל ציוני, ממייסדי המשרד הארצישראלי בווינה, מוותיקי קרן קיימת לישראל.

חייו

אגון מיכאל צווייג נולד למשפחה יהודית מוכרת מפרוסטיוב (פרוסניץ) בצ'כיה (אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית) אליה השתייכו גם הסופרים שטפן צווייג ומקס צווייג והמלחין פריץ צווייג. סבו וסבתו של אגון, מרקוס ונטי צווייג היו בעלי מפעל לייצור לתת (מאלט) באולומואוץ. אביו של אגון, זיגמונד צווייג, הפך את המפעל המשפחתי לאחד המפעלים המובילים לייצור לתת במוראביה.^[1] בתום לימודי דוקטור למשפטים בווינה פעל אגון צווייג כעורך דין עצמאי וכפעיל ציוני. ב-1911 נשא לאישה את לואיזה אנגל ולזוג נולדו שלושה ילדים.^[2] לאחר מלחמת העולם הראשונה הוזמן צווייג לעבוד בהנהלת הקרן הקיימת בדן האג בהולנד. בתחילת שנות ה-20 עלה עם משפחתו לפלשתינה א"י והתגורר בשכונת תלפיות בירושלים ובהמשך עבר עם משפחתו לשכונת רחביה. צווייג המשיך לעבוד בשרות הקרן הקיימת עד לשנת 1936. הוא נפטר ב-1949 בירושלים.^[3]

קריירה ופעילות ציונית

אגון מיכאל צווייג היה בעל מודעות לאומית מפותחת עוד מימיו כתלמיד וכסטודנט. ב-1896 נמנה עם מייסדי האחווה "גאולה" לסטודנטים יהודים באולומואוץ. טרם מלחמת העולם הראשונה היה בהנהגת מספר ארגונים ציוניים ונמנה עם הפעילים הציוניים הבולטים בווינה.^[4] בין השאר היה חבר ומזכיר בהסתדרות הציונית, בתנועה הציונית המרכזית באוסטריה, בוועדות קהילתיות ובהנהלת האיגוד הלאומי היהודי בווינה. מתוקף תפקידיו ביקר בקונגרס הציוני העולמי ב-1903, "קונגרס הבוכים" בו התקבלה תוכנית אוגנדה, ושימש ציר בקונגרסים בשנים 1909, 1911 ו-1913. פעילות זו גיבשה את תפיסתו הלאומית כמיישם הציונות הסינתטית. בנובמבר 1918 יסד יחד עם אמיל שטיין ואדולף בוהם את משרד פלשתינה בווינה, שהיה הראשון בין משרדי פלשתינה שמחוץ לארץ ישראל.^[5] מ-1920 עד 1922 עבר לפעול בדן האג במועצת המנהלים של הקרן הקיימת לישראל באיסוף כספים לצורך רכישה והכשרת קרקעות בארץ ישראל. באותן שנים התנהלה רוב פעילות הקרן הקיימת בגרמנית אולם בגלל מלחמת העולם נדדה לשכת ההנהלה של הקרן מקלן שבגרמניה לדן האג. צווייג היה בין יוזמי העברת משרדי ההנהלה של הקרן הקיימת לירושלים. כך זכה להגשים את חלום חייו ועלה עם משפחתו לארץ ישראל. במהלך פעילותו סייעה הקרן הקיימת בפיתוח מוסדות חינוך בארץ ישראל ביניהם הטכניון ובצלאל, ובנטיעות ביער הרצל. בשנות ה-20 וה-30 נסע צווייג מספר פעמים לאירופה מטעם קרן קיימת לישראל. הוא ניצל את הכשרתו כעורך-דין ואת היכרותו עם המוסדות הפיננסיים והדמויות המרכזיות בווינה לצורך גיוס משאבים ותמיכה. בשנת 1925, תיווך צווייג בין הקרן הקיימת לבין חברת הביטוח "הפניקס" בווינה לגיבוש הסכם לשיתוף פעולה. ההסכם שירת היטב את הצדדים עד לפרוץ שערוריית הפניקס ב-1936.^[6] בפרסומיו כתב בזכותן של קהילות התרבות היהודיות, אודות הפרידה מהרצל, על משרד פלשתינה הוינאי וכן אודות יונה קרמנצקי יושב הראש הראשון של קרן קיימת לישראל. צווייג זכה לראות בהקמת מדינת ישראל כשנה לפני מותו.

עיזבונו של צווייג

שנים ספורות לאחר מותו העבירה משפחתו מסמכים והתכתבות של צווייג עם תאודור הרצל לארכיון הכללי לתולדות ישראל. בשנת 2008, בעקבות פינוי בית המשפחה בשכונת רחביה בירושלים טרם הריסה, נמצאו במשרדו הביתי התכתבויות, קטעי עיתונות וחומרים נוספים שנמסרו לארכיון הציוני המרכזי. חלק חשוב מעיזבונו של צווייג התגלה בדרך מקרה ברחוב בירושלים לאחר שכבר יועד לאשפה. שם נחשף תיעוד נדיר של חגיגות ה-20 של קרן קיימת לישראל ומצגת מקורית בת עשרות איורים פרי עטו של צווייג שהוכנה לרגל האירוע. עוד נמצאו סיפורים ואיורים שיצר צווייג וכן תצלומים ותכתובת ענפה - מקצועית ומשפחתית.^[7] מסמכים נוספים מעיזבון אגון צווייג מצויים בארכיונים בווינה ובעיר הולדתו אולומואוץ.

מכּתביו

המאבק על קהילות התרבות (Kultusgemeinden), ב: טולו נוסנבלאט (עורך), על הרצל מפי בני זמנו, גרמנית, ברנו (Bruenn) 1929, ע. 253-255.
פרידה מהרצל, ב: טולו נוסנבלאט (עורך) הוצאת היינריך גלנץ, על הרצל מפי בני זמנו, גרמנית, וינה 1937, ע.281-284.
כך נוצר משרד פלשתינה, משרד פלשתינה הוינאי בשנים 1919 ו-1920, ספר המידע החדש של פלשתינה, גרמנית, וינה 1936, ע. 7-21.
יונה קרמנצקי, ב: מגילת האדמה, כרך 2, בהוצאת קרן קיימת לישראל, ירושלים 1951, ע.24-26.

מקורות

אדולף גאיסבאואר, מגן דוד והנשר הכפול, ציונות ולאומיות יהודית באוסטריה 1882–1918, Boehlau, וינה, 1988
גאורג גאוגוש, מי שהיה פעם. שנות שגשוגה של האזרחות היהודית בווינה 1800–1938, Bd. 1., הוצאת אמלתיאה, וינה, 2011, ע. 404-410
דיטר י. הכט (עורך) לואיזה אל אגון. מכתביה של אשה יהודייה במלחמת העולם הראשונה. Clio, גראץ, 2020
דיטר י. הכט, עמותות אחווה (לחופשות) יהודיות במונרכיה ההבסבורגית, "קדימה" ו"גאולה" – מבוא לתשועה ב: מחקרים אוסטריים 24 (2016) ע. 31-48
דיטר י. הכט, בעקבות מלחמה, גלויות ומודעות אבל – מעזבונו של חייל יהודי ב: פטרה ארנסט/אלאונורה לאפין-אפל, פובליציסטיקה וספרות יהודית בסימן מלחמת העולם הראשונה, הוצאת מחקרים, אינסברוק 2018, ע. 145-166
דיטר י. הכט, קיר התצוגה: תמונות משפחה יהודית כתיבת זיכרון ב: יודאיקה אולומוצנזיה 2015/2, ע. 69-88
דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג, אולמוץ-וינה-ירושלים, גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012
ויקטוריה קומר, ארץ ההבטחה – מקום המקלט. הגירה יהודית וגירוש מאוסטריה לפלשתינה על ידי הנאצים 1920–1945, הוצאת מחקרים, אינסברוק, 2016, ע. 52-67
מארשה ל. רוזנבליט, יהודי וינה 1867–1914: אסימילציה וזהות, סאני פרס, ניו-יורק, 1984
מעיזבון אגון ולואיזה צווייג, עתיקות דברי הימים, תומר קאופמן, ירושלים

קישורים חיצוניים

אגון צווייג בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי (אמת"י), הספרייה הלאומית
שם (אמת"י), אוסף אגון מיכאל צווייג ומשפחתו (גרמנית)
עופר אדרת, "גורלם של אלפים גרוע משלי" תכתובת בין שטפן צווייג לאגון צווייג, כתבה בעיתון הארץ, 12 בנובמבר 2009 (אנגלית)
אוסף אגון צווייג ומשפחתו, התשתית האירופאית למחקר השואה, (EHRI) (אנגלית)
אגון צווייג ומשפחתו במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה (אנגלית)
אגון יהודה מיכאל אריה צווייג באתר WikiTree (גרמנית)

הערות שוליים

^ אגון ואחיו פליקס מפרסמים אילן יוחסין של משפחת צווייג. צאצאי משה צווייג. אולמוץ 1932.
^ דיטר י. הכט (עורך), לואיזה אל אגון. מכתביה של אשה יהודייה במלחמת העולם הראשונה. Clio, גראץ, 2020.
^ דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג. אולמוץ – וינה – ירושלים. גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012, ע. 19-24.
^ אדולף גאיסבאואר, מגן דוד והנשר הכפול, ציונות ולאומיות יהודית באוסטריה 1882–1918, Boehlau, וינה, 1988, ע. 146-147.
^ אגון צווייג כך נוצר משרד פלשתינה. משרד פלשתינה הוינאי בשנים 1919 ו-1920 ב: המשרד הפלשתינאי בווינה (HG) ספר המידע החדש על פלשתינה, וינה, 1936, ע. 8.
^ דיטר י. הכט, דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג, ע. 44-55.
^ דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג. אולמוץ – וינה – ירושלים. גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012, הקדמה.

[1] אגון ואחיו פליקס מפרסמים אילן יוחסין של משפחת צווייג. צאצאי משה צווייג. אולמוץ 1932.

[2] דיטר י. הכט (עורך), לואיזה אל אגון. מכתביה של אשה יהודייה במלחמת העולם הראשונה. Clio, גראץ, 2020.

[3] דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג. אולמוץ – וינה – ירושלים. גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012, ע. 19-24.

[4] אדולף גאיסבאואר, מגן דוד והנשר הכפול, ציונות ולאומיות יהודית באוסטריה 1882–1918, Boehlau, וינה, 1988, ע. 146-147.

[5] אגון צווייג כך נוצר משרד פלשתינה. משרד פלשתינה הוינאי בשנים 1919 ו-1920 ב: המשרד הפלשתינאי בווינה (HG) ספר המידע החדש על פלשתינה, וינה, 1936, ע. 8.

[6] דיטר י. הכט, דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג, ע. 44-55.

[7] דיטר י. הכט, ייסוריו של יהודי נודד - דרכו של הציוני אגון מיכאל צווייג. אולמוץ – וינה – ירושלים. גרמנית/עברית, הוצאת קורות, ברעם 2012, הקדמה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

ציונות ישראל
נושאים ומושגים מרכזיים	התנועה הציונית • התקווה • ארץ ישראל • אוטואמנציפציה • תוכנית בזל • תוכנית אוגנדה • תוכנית בילטמור • "אלטנוילנד" ו"מדינת היהודים" • עלייה לארץ ישראל, ההעפלה וחוק השבות • תחיית הלשון העברית • עבודה עברית וכיבוש העבודה • חלוציות • קיבוץ • מחתרות עבריות בארץ ישראל • כוח המגן העברי • כרונולוגיית ההתיישבות היהודית בארץ ישראל בעת החדשה • אנטישמיות • טריטוריאליזם יהודי • הצהרת בלפור, הספר הלבן הראשון ותוכנית החלוקה • הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות • דגל ישראל • הסכסוך הישראלי-פלסטיני • פוסט-ציונות ואנטי-ציונות • החלטת האו"ם 3379 • החלטת האו"ם 4686
זרמים בציונות	ציונות מדינית • ציונות מעשית • ציונות סינתטית • ציונות רוחנית • הציונים הכלליים וציונות כללית • ציונות סוציאליסטית • ציונות רוויזיוניסטית • ציונות דתית • ארץ ישראל השלמה • ציונות נוצרית • ניטשה והציונות
ארגונים ציוניים	קונגרס פוקשאן והוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה • ההסתדרות הציונית העולמית • הקונגרס הציוני העולמי • הוועד הפועל הציוני וההנהלה הציונית • הסוכנות היהודית • קרן קיימת לישראל • קרן היסוד • מינהל מקרקעי ישראל • המשרד הארצישראלי • המוסדות הלאומיים • הכשרת הישוב • אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה • פיק"א • הגדודים העבריים • ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל • הסתדרות העובדים הכללית החדשה • סולל בונה • הארכיון הציוני המרכזי • ארכיון התצלומים של קק"ל
תנועות ציוניות	ביל"ו • חובבי ציון • ציוני ציון • פועלי ציון • ההתיישבות העובדת • התנועה הקיבוצית • עליית הנוער • תנועת המזרחי • ברית הציונים הרוויזיוניסטים • ציונות ברוסיה • ציונות בלוב
מחתרות עבריות	בר-גיורא • השומר • הרועה • הגדעונים • ארגון המגן • ניל"י • הקיבוץ • ההגנה • פלמ"ח • אצ"ל • לח"י • תנועת המרי העברי
ראשוני הציונות	מבשרי הציונות • יהודה לייב פינסקר • בנימין זאב הרצל • נתן בירנבוים • מקס נורדאו • אחד העם • ליאו מוצקין • דב בר בורוכוב • משה הס • נפתלי הרץ אימבר • דוד וולפסון • חיים ויצמן • משה לייב ליליינבלום • נחום סוקולוב • נחמן סירקין • יוסף לוריא • מקס בודנהיימר • אדמונד ג'יימס דה רוטשילד • יצחק יעקב ריינס • אוטו ורבורג • נחום גולדמן • יחיאל צ'לנוב • אבא הלל סילבר • צבי הירש קלישר • שמואל מוהליבר
אישים ציונים נוספים ואנשי היישוב	אהרן דוד גורדון • מרטין בובר • רחל המשוררת • שמואל הוגו ברגמן • הנרייטה סאלד • זאב ז'בוטינסקי • מאיר בר-אילן • חיים ארלוזורוב • זלמן שזר • אברהם יצחק הכהן קוק • ארתור רופין • דוד בן-גוריון • מנחם אוסישקין • אב"א אחימאיר • חיים בוגר (בוגרשוב) • ברל כצנלסון • אלכסנדר זייד • יוסף שפרינצק • ישראל שוחט • שמריהו לוין • יוסף טרומפלדור • מיכאל הלפרן • גרשם שלום • יהודה לייב מאגנס • יצחק טבנקין • יצחק בן-צבי • מנחם בגין • אברהם שטרן (יאיר) • ציונים לא יהודים
ראו גם 100 מושגי יסוד • פורטל ישראל • פורטל היישוב • היסטוריה של עם ישראל • היסטוריה של ארץ ישראל